Le texte Le vocabulaire Les révisions
Peah
Daf 35a
משנה: מֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מוּתָּרִים בְּלֶקֶט מִשֶּׁיֵּלְכוּ הַנְּמוּשׁוֹת. בְּפֶרֶט וּבְעוֹלְלוֹת מִשֶּׁיֵּלְכוּ הָעֲנִייִם בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. וּבְזֵיתִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְּׁנִייָה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא יֵשׁ שֶׁאֵין מוֹסְקִין אֶת זֵיתֵיהֶן אֶלָּא לְאַחַר רְבִיעָה שְּׁנִייָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָנִי יוֹצֵא וְלֹא יְהֵא מֵבִיא אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה אִיסָּרוֹת.
Traduction
A partir de quel moment (443)Babli, (Taanit 61), Baba Metsia 21c. est-il permis à chacun de glaner aux champs? A partir du moment où vieillards et retardataires, appuyés sur des bâtons, quittent le champ (alors, le regain des pauvres est ramassé). On peut relever les grains et les olelot des vignes, lorsque les pauvres les ont parcourues deux fois (444)''Ruth en glanant, '''' aallet revint '''' (2, 3).''. Enfin, l’on peut secouer une dernière fois les oliviers, lorsque la seconde pluie d’hiver est tombée (vers la fin du mois de Heshwan). Mais, objecta R. Juda, n’y a-t-il pas certaines gens qui cueillent seulement leurs olives à cette époque? (En ce cas, n’y aurait-il pas préjudice pour les pauvres?) En effet, il faut attendre, en ce cas, que le pauvre quitte les oliviers sans en rapporter plus de 4 assarias (445)Voir t. 1er de notre traduction, p. 445, note 2. (mesures).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מאימתי כל אדם מותרין בלקט. וה''ה בפרט ועוללות ושכחה כדחשיב לקמן במתני':
משילכו הנמשות. הן הזקנים ההולכים על משענתם או לקוטי בתר לקוטי ול' משושות הן כדמפרש בגמ' שממשמשין ובאין אלו אחר אלו לפי שאחר שהלכו בשדה לוקטים בתר לוקטי' אז הזקנים הללו שמאחרין ובאין אחר כולן כבר נתיאשו העניים מאותה השדה וכל הנמצא בה אח''כ הפקר הוא לכל אדם:
בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו. מפרש בגמ' ע''י שפירות הכרם הן חביבין באין הכל מיד וליטלן ולפיכך נתייאשו העניים אף מקודם לקוטי בתר לקוטי:
ובזתים מותרין כל האדם בהשכחה.
משתרד רביעה שניה. המטר נקרא רביעה מפני שהוא רובע את הארץ ומולידה ומצמיחה א''נ ל' הרבצה הוא שמרביץ ומשכיב את העפר וזמן רביעה שניה הבינונית היא בכ''ג מרחשוון והאפילה בר''ח כסליו:
שאינן מוסקין את זתיהן. מסיקה בזתים כמו קוצר בתבואה ובענבי' בוצר ובתאנים אורה ובתמרים גודר:
ולא יהא מביא בד' איסרות. שהן ב' פונדיוני' שהפונדיון שני איסרים ותנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון שהוא מזון שתי סעודות וכיון שאינו מביא זתים בשני פונדיון שהן מזון שתי סעודו' לו ושתי סעודות לאשתו אף הוא אינו יוצא ללקוט ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרְאוּ שְׁמָן נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאוֹת בְּסוֹף. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא אוֹתָן מְשׁוּשׁוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי נְמוּשׁוֹת. וְאִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מְשׁוּשׁוֹת. מָאן דְּאָמַר נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאִין בְּסוֹף. וּמָאן דְּאָמַר מְשׁוּשׁוֹת שֶׁהֵן מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם מְנַחֵם רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הָיָה יוֹצֵא מִן הַנְּמוּשׁוֹת וּמֵבִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה.
Traduction
D’après R. Yohanan, on donne à ces vieillards retardataires le nom de memushot (446)''Ce mot peut avoir pour étymologie, soit la racine MWS bouger, se déplacer, soit le terme AMS, tard, soit MS''''NT béquille, servant d'appui aux vieillards.'', parce qu’ils se présentent en dernier lieu; selon Aba Shaoul, on les nomme meshoushot (447)''A ce mot, dérivé de la racine MSS, le Dr J. Lévy, dans son Lexique, compare avec raison plusieurs passages de la traduction chaldéenne de la Bible, ou targoum: (Is 59, 10); (Jb 5 14); (Ps 115, 7).''. Ces deux expressions sont usitées par les uns ou par les autres: la dernière expression est justifiée, si l’on dit qu’il s’agit de ceux qui, en tâtonnant, vont et viennent (ou en fouillant tout). R. Houna dit au nom de Menahem: R. Yohanan ben-Nouri faisait partie de cette catégorie de personnes, et de cette façon, il se nourrissait toute l’année.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שהן באות בסוף. ומל' נמשך הוא לפי שהזקני' הולכין בנחת ובהמשך הזמן ובאין לבסוף:
שהן ממשמשין ובאין. והאי מ''ד מפרש לקוטי בתר לקוטי כדפרישי' במתני':
היה יוצא מן הנמושות. היה הולך ומלקט עם הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנה וקמ''ל דאף הן מביאין הרבה ושוב מתייאשין העניים והנשאר אח''כ מותר לכל אדם:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֨י. דָּבָר שֶׁהוּא לַי֨י קְדוּשַׁת שְׁבִיעִית חָלָה עָלָיו. רִבִי חִייָא בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא לְאוֹכְלוֹ בְּלִי פִדְיוֹן אֵיפְשָׁר שֶׁאֵיפְשָׁר לְהֶקְדֵּשׁ לָצֵאת בְּלֹא פִדְיוֹן. לִפְדּוֹתוֹ וּלְאוֹכְלוֹ נִמְצָא כְּלוֹקֵחַ לוֹ קוֹרְדּוֹם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ 35a הַגִּזְבָּר מַחֲלִיפוֹ בְּיַד אַחֵר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה וְלָמָּה לֵי נָן [פָּֽתְרִין לָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל] כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ. וְכָא מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם הֶבְקֵר נִדְרוֹ לְהֶקְדֵּשׁוֹ.
Traduction
On prouve cette dernière obligation, dit R. Zeira, au nom de R. Yohanan, de ce qu’il est écrit (Lv 25, 2): la terre aura un repos consacré à l’Eternel, c’est-à-dire que même ce qui est consacré à Dieu est passible de la loi sur le repos agraire. – R. Hiya bar Aba demanda, en présence de R. Mena, comment il faut agir l’an 7 pour consommer de tels produits (plantés pour la consécration)? On ne peut en manger sans rachat, puisqu’il va sans dire qu’un objet sacré ne peut perdre ce caractère, sans être racheté au préalable; et l’on ne saurait pas non plus le racheter pour le manger de suite, par crainte de paraître tirer profit (438)''Littéralement: '''' de s'en faire une hache '''', un instrument utile. Les racheter, même dans un but sacré, c'est en profiter.'' d’un produit de la 7ème année (comment donc faire)? Il appartient au chef du trésor sacré, répondit-on, d’en opérer le rachat entre les mains d’une tierce personne (439)Si le propriétaire les échangeait, il en tirerait un profit direct. Mais le trésorier peut échanger le montant qui est consacré, contre l'argent d'un autre qui n'était pas encore sacré et qui le devient.. R. Matna dit: pourquoi ne pas dire que la règle de 7ème année pour la plantation sacrée est applicable selon tous, même selon R. Yossé, d’après l’avis de R. Yohanan qui explique ainsi l’avis de R. Yossé (440)Même série, (Nedarim 4, 6) ( 38d).: au cas où quelqu’un s’est interdit de manger quoi que ce soit de ce qui est à son prochain, c’est interdit lorsque son vœu a précédé l’époque de l’abandon général des fruits (où ils n’appartiennent plus à personne en particulier); de même ici, les produits sur lesquels portait son vœu de consécration ont été soumis à l’abandon général, avant qu’ils n’aient été sanctifiés (l’année de repos ayant toujours lieu; donc, la sainteté ne doit pas leur être applicable, et l’on devrait en manger sans les racheter)?
Pnei Moshe non traduit
ר' חייא בר אבא בעא קומי ר' מנא. על הא דקתני וחייב בשביעית וקס''ד דעל בעל הכרם קאי. ופריך והיכי דמי:
לאוכלו בלא פדיון אי אפשר שא''א להקדש לצאת בלא פדיון. כצ''ל וכן הוא שם. כלומר דודאי בלא פדיון אי אפשר לצאת מיד הקדש ואם לפדותו מן ההקדש ולאוכלו בקדושת שביעית הא נמי לא מצית אמרת שהרי זה נמצא כלוקח לו קורדום מדמי שביעי' כלומר שנהנה הוא מדמי שביעית דהא שביעית אין לה פדיון כדתנן לקמן בפ''ח דשביעית ואחרון אחרון נתפס בשביעית והפרי עצמו אסור וכשזה פודה מן ההקדש הרי הדמים שנותן להגזבר הן דמי שביעי' מפני שאיסור שביעית שבו חל על הדמים דשביעית תופסת דמיה וכשאוכל מכרם הזה הרי נהנה הוא מחמת דמי שביעית שנתו עבורה:
א''ל משכחת לה. בלא פדיון הדמים וחייב בשביעית דקתני שחל חיוב שביעית עליו אע''פ שהוא ביד הקדש וכיצד הוא עושה הגזבר מחליפו ביד אחר שמחליף כרם זה עם כרם אחר והאחר נכנס להקדש תחתיו ואותו הכרם נשאר קדושת שביעית עליו וה''ה שיכול להחליף עם בעל הכרם עצמו על כרם אחר אלא אורחא דמילתא נקט דבעל הכרם כשהוא מוציא מן ההקדש בדמים הוא פודה וכאן א''א מפני איסור שביעי' שעליו וכדאמרן:
א''ר מתנייה ולמה לית אנן פתרין דברי הכל כהאי דא''ר יוחנן וכו'. כן הוא בפסחים. כלומר דר' מתנייה קאמר ומאי דוחקיה בהא דקתני וחייב בשביעית ומאי קשיא ליה הרי אנחנו יכולין לפרש לזה בפשיטות ודברי הכל היא ואפי' לר' יוסי. והך מילת' דר' יוסי בנדרים הוא דתנן בס''פ אין בין המודר גבי המודר הנאה מחבירו והיו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחרים לשום מתנה והלה נוטל ואוכל ואם אין עמהן אחר מניח על הסלע או ע''ג הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר ומפרש התם טעמיה דר' יוסי מפני שקדם נדרו להבקרו וכבר חל האיסור על זה מנכסיו והלכך אפי' הפקירן אח''כ אסורין לו אבל אם היה הבקירו קודם לנדרו מודה ר' יוסי דלא חל הנדר על מה שהפקיר:
וכא מפני שקדם הבקר נדרו להקדשו. כלומר והשתא הכא ה''ט דחייב בשביעית דשביעית אפקעתא דמלכא הוא וזה קודם להקדישו. והבקר נדרו דקאמר כלומר הפקר הנדר של שביעית שצותה התורה עליו הוא מקודם להקדשו שהקדיש מעצמו ונדר שהוא חיובא דשביעי' שהוא כמודר ומופרש מכח האיסור חל עליו מקודם ההקדש והלכך אין ההקדש שאח''כ חל עליו להפקיע ממנו איסור שביעית ואפי' ר' יוסי דהתם מודה הוא הכא:
תַּנִּי מַתְּנֹת עֲנִייִם שֶׁבַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין עֲנִייִם מַקְפִּידִין עֲלֵיהֶן הֲרֶי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעִי וְיֵשׁ אָדָם קוֹרֵא שֵׁם לְפֵאָה לְעַצְמָן. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם וְלֹא לָעוֹרְבִין וְלָעֲטַלֵפִים.
Traduction
On a enseigné que, si la partie de produits des champs appartenant aux pauvres est abandonnée par eux, le propriétaire a le droit de les prendre. Mais, objecta R. Aboun bar Hiya, se peut-il que l’on applique à soi-même (pour son propre usage) ce qui a été désigné comme pea des pauvres? C’est que, répondit R. Simon b. Yohaï, ce précepte est indiqué par ces mots de la Bible (Lv 19,10): Tu les abandonneras au pauvre et à l’étranger, mais non aux corbeaux et aux chauve-souris (448)Comp. Hulin 134c. (c’est-à-dire, que ces parts, une fois abandonnées, peuvent être recueillies par tout venant).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ב:
שאין עניים מקפידין עליהן. שאנו רואין שאינן מחזרין אחריהם:
ויש אדם קורא שם פאה לעצמו. בתמיה וכי אחר שקרא הבעה''ב שם לפאה והפריש אותה לעניים יחזור ויזכה בה:
ולא לעורבים ולא לעטלפים. אינו מצווה לעזוב אותם לעופות וכיון שאין עניים מחזרין אחריה הרי הן שלו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרוּ כְּרִבִי יוֹסֵי.
Traduction
En effet, dit R. Yohanan, un fait de ce genre (une consécration) est survenu et il a été décidé que l’on suivrait l’avis de R. Yossé (les pauvres doivent au trésor un surcroît de valeur).
Pnei Moshe non traduit
מעשה היה והורו כר' יוסי. על ר' יוסי דמתני' קאי שהורו כן שיתנו העניי' שכר גידולן להקדש:
בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת מִשֶּׁיֵּלְכוּ הָעֲנִייִם בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. וְלָא תַנֵּינָן נְמוּשׁוֹת עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבִין הֵן בָּאִין עַל אָתָר.
Traduction
On peut relever les grains et les olelot des vignes, lorsque les pauvres les ont parcourues 2 fois''. Pour ce cas, on ne parle pas de l’arrivée spéciale des vieillards retardataires, parce que, comme il s’agit de fruits très recherchés, tous viennent de suite.
לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלָיו וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. שַׁנְייָא הִיא בְּעָרִיס שֶׁדַּרְכּוֹ לִבָּחֵן. וַאֲפִילוּ עַל רִבִּי הוֹשַׁעְיָא לֵית הִיא פְלִיגָא דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר רוֹמֵס הָיִיתִי זֵיתִים עִם רִבִּי חִייָא הַגָּדוֹל וְאָמַר לִי כָּל זַיִת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִפְשׁוֹט יָדָךְ וְלִיטְּלוֹ אֵינוֹ שִׁכְחָה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁכָּל רוֹגָלִיּוּת וְרוֹגָלִיּוּת אוּמָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
Traduction
Cette règle (441)La règle de la Mishna, au sujet des ceps en tige. n’est-elle pas contraire à celle de R. Yohanan, qui dit: ''dès que l’on a passé devant un fruit et qu’on l’a oublié, il est soumis au droit d’oubli'', (et appartient au pauvre; or, n’en est-il pas de même ici, et la sainteté n’est-elle pas applicable)? Non, pour des ceps de vigne disposés sur des tiges, la règle est différente, parce que l’on a l’habitude en ce cas de bien les examiner et de revenir voir s’il n’y a plus rien à recueillir (aussi, il ne suffit pas d’avoir passé devant les fruits restants pour les considérer comme un oubli légal). Mais notre Mishna (à la fin, pour les ceps à terre) n’est-elle pas en contradiction avec ce que dit R. Oshia? Ne dit-il pas plus haut (442)Ci-dessus, (5, 2): lorsque je cueillais des olives avec R. Hiya le grand, il m’a dit de ne pas considérer comme oubli toute olive que l’on pourrait prendre en étendant la main (tandis qu’ici c’est considéré précisément comme oubli)? Ceci est différent, fut-il répondu, pour chaque cep couché à terre, l’opération de la vendange est une rangée spéciale (en ce cas, une fois que l’on a passé, on ne peut plus revenir à la précédente).
Pnei Moshe non traduit
לית הדא פליגא על ר' יוחנן. הא דקתני במתני' דכל זמן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלו אין שכחה בעריס ואם לא קשיא מכאן על רבי יוחנן דקאמר לעיל בפ''ה בהלכה ב' דבזית מכיון שעבר עליו ושכחו ה''ז שכחה ואע''פ שלאחר שנזכר היה יכול לפשוט את ידו וליטלו:
שנייא הוא בעריס שדרכו לבחן. דמחמת שהוא מודלה ע''ג כלונסות וגבוה הוא דרכו לבחון ולנסות אם יכול להגיע אליו בהפשטת ידו והלכך אמרינן דלא שכחו כלל אלא רוצה היה לנסות עצמה וליטלו:
ואפי' על ר' הושעיא לית הא פליגא. אסיפא דמתני' קאי. דקתני וברוגליות משיעבור ממנה הוי שכחה ול''ק על ר' הושעיא דקאמר נמי שם ששמע מר' חייא הגדול בשעה שהיה רומס עמו זתים וא''ל הדין בשכחה דכל זית שאתה יכול לפשוט ידך ליטלו אינו שכחה ואע''פ שעבר ממנו דשניא היא ברוגליות דמתני'
שכל רוגליות ורוגליות אומן בפ''ע כשורה בפ''ע מן הגפנים הוא וכיון שעבר משורה זו אין לו לחזור ולשוב ליטלו:
הדרן עלך כל זית
וּבְזֵיתִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְּׁנִייָה. וְלָא תַנֵּינָן נְמוּשׁוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן צִינָּה וְאֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא בֲּחוּרִים.
Traduction
De même, ''l’on peut secouer une dernière fois les oliviers, lorsque la seconde pluie d’hiver est tombée'' (sans les attendre''; car, en raison de la température froide qui règne alors, les jeunes gens seuls sortent à la recherche des dernières cueillettes.
Pnei Moshe non traduit
ולא תנינן נמושות. ואמאי הוא בכרם משילכו העניים פעם א' ויבאו.
ומשני ע''י שפירות הכרם הן חביבין הן באין כולן על אתר ומתייאשין העניים אח''כ כדפרישי' במתני':
ולא תנינן נמושו'. ואמאי בזתים לא אמרינן הכי.
ומשני מפני שהן צנה. בזמן מסיקת זתים כבר הקרירות מצויה ואין יוצאין הזקנים אלא בחורים:
וְקוֹדֶם לָכֵן אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ לֹא אַתֶּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא צִינָּה אֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא בֲּחוּרִין שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁ[אֵין] מֵבִיא פַּרְנָסָתוֹ אַף הוּא אֵינוֹ יוֹצֵא.
Traduction
Mais, objecte-t-on à R. Juda (449)Il dit dans la Mishna qu'il faut attendre le départ des pauvres, sans dépasser quatre as., n’est-il pas interdit, selon lui, de glaner même une part moindre, parce que ce serait voler les pauvres? Il répondit en citant précisément leur avis (il ne saurait en être comme vous le dites): Ne dites-vous pas qu’en raison du froid, les jeunes gens seuls sortent alors pour glaner; de même, en réalité, comme tout pauvre sait, dès la seconde pluie, qu’il ne rapporterait plus de quoi se nourrir, il ne sort plus (donc, selon vous, il eût mieux valu fixer aux pauvres, comme mesure, un minimum de 4 deniers à glaner, et non l’époque du froid).
Pnei Moshe non traduit
וקודם לכן אינו אסור משום גזל. בתמיה ועל רבי יהודה פריך דקאמר כדי שיהא עני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות:
ואם הוא קודם לכן. כלומר קודם שיעור הזה של ד' איסרות ופחות ממנו אינו אסור משום גוזל את העניים דהא שיעור גזל מיהת איכא:
בשיטתו השיבוהו. לפי שיטת חכמים וטעמייהו השיב להם ר' יהודה.
לא אתם שאתם אומרים מפני שהוא צינה אינם יוצאים אלא בחורים והלכך לא נתנו הזמן לנמושות לפי שהזקנים אינם יוצאים.
אף אני אומר בזה שמתוך שהוא יודע שהוא אינו מביא פרנסתו. כצ''ל.
אף הוא אינו יוצא לחזר אחר פחות מד' איסרות שאין בהן כדי פרנסתו ופרנסת אשתו ליום אחד:
Peah
Daf 35b
משנה: 35b נֶאֱמָנִים עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּיאָה בִּשְׁעָתָן וְעַל מַעֲשֵׂר עָנִי בְּכָל שְׁנָתוֹ וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת נוֹהֲגִין כֵּן.
Traduction
On ajoute foi aux assertions des pauvres, lorsqu’ils déclarent que tel fruit fait partie du glanage, de l’oubli, ou de la pea (450)''Et la dîme n'est pas due; comp. (Halla 1, 2)'', aussi longtemps que dure la moisson; pour la dîme des pauvres, ils sont dignes de foi chaque année où celle-ci est due (3ème et 6ème). Aux lévites on ajoute toujours foi (pour la 1ère dîme); mais, bien entendu, seulement pour les objets qu’il est d’usage de leur remettre (451)Voir le suivant..
Pnei Moshe non traduit
מתני' נאמנים. העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן ופטורין מן המעשרות:
בשעתן. בשעת זמן הגרנות:
בכל שנתו. בשנה שלישית ובשנה ששית שמעשר עני נוהג בהם:
ובן לוי נאמן לעולם. לומר של מעשר ראשון הוא לפי שנוהג בכל שנה ולא חיישינן שמא לא הפריש מהן תרומת מעשר דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר:
אלא על דבר שכן דרך בנ''א להיות נוהגין כן לתת להם ולא על דבר שאין דרך בנ''א לתת להם כיוצא בו כדמפרש במתני' דלקמן:
משנה: נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּים וְאֵינָן נֶאֱמָנִין לֹא עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפַּת. נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁל אוֹרֶז וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו בֵּין חַי בֵּין מְבוּשָׁל. נֶאֱמָנִין עַל הַפוּל וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָׁלִין. נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר שֶׁל מַעֲשֵׂר עָנִי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא. נֶאֱמָנִין עַל יֶרֶק חַי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַמְבוּשָּׁל אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹצִיא מִלָּפַּסּוֹ.
Traduction
On ajoute foi aux pauvres pour le froment (455)S'ils disent que c'est la dîme des pauvres, ou de leurs autres droits, on les croit., mais non pour la farine, ni pour le pain (456)Ce n'est pas l'usage de le leur donner ainsi.. On les croit pour l’orge (ou riz) lorsqu’il est encore dans les épis, mais non lorsque ce blé est en grains, soit cru, soit cuit. On les croit pour les haricots, mais non pour la farine qui en proviendrait et formerait des boulettes, soit crues, soit cuites. On accueille comme vraie l’assertion du pauvre lorsqu’il dit, pour de l’huile, qu’elle provient de la dîme qui lui est due; mais on ne le croit pas, lorsqu’il dit qu’elle provient de son glanage (457)Littéralement: extraite des olives obtenues en secouant l'arbre, en le battant, contre son habitude. A l'araméen NKF (Is 10, 34) (la quantité serait trop petite, pour qu’il y ait lieu d’en fabriquer). On ajoute foi au pauvre lorsqu’il dit que tel légume vert cru est à lui, mais non s’il est cuit, à moins qu’il y en ait peu, car c’est l’habitude des maîtres de maison (en cas d’oubli) de prélever parfois sur la marmite pour le pauvre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נאמנין על החטים. לומר של לקט ושכחה ופאה הן או של מעשר עני שניתן לי אבל אין נאמנין לומר קמח ופת זה הוא שנותן לי שאין דרך לחלק לעניים מתנות אלו קמח ופת:
נאמנים על השעורה של אורז. שבולת של אורז א''נ קודם שנכתש במכתש להסיר קליפתו נקרא שעורה ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך הוא לחלקו לעניים אבל אין נאמנין עליו בין חי בין מבושל לומר שכך ניתן להם.
נאמנים על הפול. שניתן להם קודם שנטחנו בריחים.
ואין נאמנין על הגריסין לאחר שטוחנו בריחים של גרוסות להסיר קליפתן נקראו גריסין ואין דרך ליתן להם כך:
נאמנים על השמן וכו'. שכן דרך לחלק מעשר עני בשמן:
ואין נאמנין עליו לומר של זתי ניקוף הוא. לאחר שמוסקין הזתים חובטין העניים להשיר את הנשאר וזהו שלהם וניקוף מל' כנוקף זית ואין דרך לעשות מהן שמן מפני שדבר מועט הוא ולפיכך אין נאמנין:
גמ' מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח וכו'. וקאמר דבהא פשיטא ליה להתנא שהוא נאמן ולא הוה צריך תו למיתני להא דהא קתני נאמנין על החטים:
היו הכל יודעים שרוב בנ''א מכנסו לקט. כלומר שהן מכניסין הלקט לעצמן ונותנין להעניים קמח או פת בשבילם אפי' כן אינו נאמן לומר קמח או פת ניתן לי לפי שלכתחילה אין זה מצות לקט אלא העניים מלקטין את השבלים:
תני בתוספתא. ריש פ''ד.
ודכוותיה. אם הוא מקום שנהגו להיות מוסקין זתי ניקוף לדורכן ולעשות שמן מפני שמצוי שם הרבה נאמן ג''כ לומר שמן זה של זתי ניקוף הוא שהכל הולך אחר מה שנוהגין כן:
מתני' נאמנים על ירק חי. שניתן להם מעשר עני דירק חייב במעשרות מדרבנן.
ואין נאמנין על המבושל. שאין דרך ליתן מעשר עני מן המבושל אא''כ אם היה דבר מועט ולפעמים ששכחה הבה''ב מלעשר ומעשר מן המבושל שבקדרה:
מלפסו. כמו האלפס שהיא מחבת גדולה:
הלכה: עַד אֵיכָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבִיא בוֹ בִיּוֹם. מַעֲשֶׂה וְהֶאֱמִין רִבִּי לַחֲמִשָּׁה אַחִין בַּחֲמִשָּׁה כּוֹרִין שֶׁל חִטִּים. וְאֵיפְשָׁר כֵּן אֶלָּא מִיכָּא צִיבְחָר וּמִיכָּא צִיבְחָר כּוֹרָא סְלַק.
Traduction
Jusqu’à quel endroit du champ peut-on ajouter foi aux pauvres, lorsqu’ils prétendent avoir enlevé de là le blé qu’ils ont? Jusqu’à l’endroit, répond R. Hanina, où le propriétaire à l’habitude d’aller et dont il revient le même jour (452)C'est assez près pour aller et revenir le même jour en faisant la cueillette. Les pauvres vont jusque là pour glaner.. Ainsi, il arriva à Rabbi d’ajouter foi aux assertions de 5 frères pauvres, affirmant leurs droits sur 5 cours divers (grandes mesures) de froment. Mais se peut-il qu’en un jour on puisse glaner une telle quantité sur place et revenir? Non, mais en enlevant un peu çà et là, cela représente pour chacun la valeur d’un cour (soit ensemble 5 cours).
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד איכן. עד איזה מקום נאמנין לומר שמשם הביאו מתנותיהן.
עד מקום שדרכו לילך ולבא בו ביום. ויותר מכאן אין נאמנין שאין דרך לטרוח אחר זה אלא עד מקום שיכול לחזור ולבוא בו ביום:
ואיפשר כן. בתמיה ומי נתן להם כ''כ:
אלא מכא ציבחר. מעט מכאן ומעט מכאן עד שקבצו חמשה כורים:
כד הוא סלק ר' אליעזר דרומיה. כשעלה לכאן ר' אלעזר מדרום הקשה לפני ר' יוסי אם מתני' דר''א היא. הך מילתא דפלוגתא דר''א וחכמים שמיה בתוספתא דמעשר שני פ''ג:
רִבִי לָֽעְזָר דְּרוֹמָיָה בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בִּדְבַר עֶרְוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל תְּרוּמָה גְדוֹלָה כָּךְ לֹא נֶחְשַׁד בֶּן לֵוִי עַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם.
Traduction
R. Eliezer Dromia (du midi) demanda en présence de R. Yossé: l’enseignement de notre Mishna n’est-il pas conforme à l’avis de R. Eliezer, puisqu’il dit ailleurs que, si l’on est digne de foi pour la 2ème dîme (non soupçonné de la garder), on l’est aussi pour la première (453)Selon les autres sages, le degré de confiance n'est pas sujet à l'extension. Si donc ici on croit le pauvre, de façon à soustraire certains produits à la première dîme, c'est un avis conforme à R. Eliezer seul.? Non, répondit R. Yossé, cet avis est conforme à l’opinion de tous, et il y a ici une distinction à établir en ce que l’on ne commettrait pas le tort grave de donner aux pauvres sans avoir prélevé la dîme (454)Voir ci-après, (Demai 4, 5) fin.. A ce propos, R. Eliezer dit au nom de R. Oshia: de même que l’on ne soupçonne pas les simples Israélites de consommer indûment ce qui est réservé comme prélèvement sacerdotal (teruma), de même l’on ne soupçonne pas les lévites de ne pas dire la vérité au sujet du prélèvement sur la dîme (ou 100ème). Aussi, ajoute R. Oshia, notre Mishna dit-elle bien: ''aux lévites on ajoute toujours foi'' (y compris ce droit).
Pnei Moshe non traduit
ראה אותו שהפריש מע''ש נאמן על הראשון דברי ר''א וחכ''א נאמן על הראשון נאמן על השני נאמן על השני אינו נאמן על הראשון. כך היא כתובה בתוספתא כ''י על הקלף ישן אשר לפני וכך הובאה לקמן בפ''ד דדמאי בהלכה ד'. ובתוספתא דפוס יש ט''ס וטעמייהו דרבנן משום דמעשר ראשון צריך ליתנו ללוי ומעשר שני יכול הוא בעצמו להעלותו לירושלם ולאוכלו הלכך הנאמן על הראשון הוא דנאמן על השני אבל הנאמן על השני אינו נאמן על הראשון ור''א סבר דכיון שראו אותו שהפריש מעשר שני כפי חשבון אחר שהופרש בתחלה המעשר ראשון אמרינן מסתמא כבר הפריש מעשר ראשון והשתא קאמר נימא מתני' דקתני בן לוי נאמן לאמר מעשר ראשון הוא ואע''פ שאין אנו יודעין אם הפריש ממנו תרומת מעשר כר' אליעזר מיתוקמא דס''ל אינו חשוד על הראשון ואע''פ שצריך הוא להוציא מידו ואינו שלו כמעשר שני דאלו לרבנן הא אמרי דאינו נאמן על הראשון מפני שאינו שלו וה''נ לא יהא בן לוי נאמן על תרומת מעשר מכיון שצריך ליתנו לכהן:
א''ר יוסי ד''ה היא. מתני' דשנייא היא הכא שאין אדם עושה בדבר ערמה. כצ''ל כלומר שאין חושדין אותו שמערים הוא בדבר ולא יפריש ממנו תרומת מעשר וכן א''ר אלעזר בשם ר' הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר לפי שהוא בעון מיתה כמו תרומה גדולה:
מתני' אמרה כן. כלומר מלישנא דמתני' גופה דייקינן דלא שייכא הא לפלוגתא דר''א וחכמים דקתני ובן לוי נאמן לעולם בכל שנה ואפי' בשנה שאין בה מע''ש ולא ראינו שהפריש מע''ש משלו דנאמר כיון שהפריש לשני מאמינין לו גם על הראשון כדר''א אלא לעולם הוא נאמן ומטעמא דאמרן:
רִבִּי מָנָא בְּעִי וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם אֲפִילוּ בִשְׁבִיעִית.
Traduction
R. Mena demanda: les croit-on toujours sur paroles, même dans l’année du repos agraire (où la dîme n’est pas due)?
Pnei Moshe non traduit
ואפי' בשביעית. מי אמרינן דאפי' בשביעית שאין בה מעשרות נאמן הוא לומר זהו מקודם שביעית היא או לא ולא איפשטא:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא נֶאֱמָן בֶּן לֵוִי לוֹמַר מַעֲשֵׂר בָּרוּר הוּא לְפוֹטְרוֹ מִן הַשֵּׁנִי. אֲבָל בְּאוֹמֵר נִיתָּן לִי אוֹ בְּאוֹמֵר מִשֶּׁלּוֹ הֵן אֵינָן נֶאֱמָנִין דּוּ מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִין כֵּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹתְנִין כֵּן.
Traduction
On peut ajouter foi aux lévites, répondit R. Aboun bar Hiya, lorsqu’ils déclarent que ces fruits sont de vraie dîme (première), et cette affirmation peut le dispenser de la 2ème dîme; mais, si un lévite dit que cela lui a été donné, ou lui appartient (de son champ), on ne le croit pas. Mais la Mishna n’emploie-t-elle pas un pléonasme en disant: ''il est bien entendu qu’on leur ajoute foi seulement pour les objets qu’il est d’usage de leur d’ordinaire? '' En effet, il faut supprimer ce dernier mot.
Pnei Moshe non traduit
מעשר ברור הוא. יודע אני שזה הבעה''ב הפריש מעשרותיו כראוי וזהו ברור ואף לפוטרו ממעשר שני הוא נאמן:
אבל באומר ניתן לי. כלומר שאומר סתם ניתן לי זה מעשר הראשון או באומר משלו הן מתבואה שלו שאף הלוי צריך להפריש מעשרות משלו ובזה אין נאמנין לפוטרו ממעשר שני:
דו מתני'. כלומר דהוא ג''כ נלמד ממתני' אינן נאמנין אלא על דבר שבנ''א נוהגין כן ונוהגין ליתן מעשר ראשון בתחילה וא''כ אינו יכול להעיד על מעשר שני אם אינו ברור לו כן:
כיני מתני' וכו'. כלומר דאין נאמנין אנן תנינן במתני' וקאי על בן לוי וכדאמרן לענין מעשר שני וגם על רישא דמתני' והלכך קתני אין נאמנין לכלול את כולן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source